נוסעת לתל אביב, לפגוש את תמי כשר
פרויקט 'אני באה אליכן' מורכב מפגישה שלי עם היוצרת, ראיון כתוב, פודקאסט, ויצירה אישית בעקבות שיר שלי. מזמינה אותך, הפעם, להכיר את תמי.
במסגרת שיתוף הפעולה בפרוייקט 'אני באה אליכן' הזמנתי את תמי לבחור שיר שכתבתי שיהווה לה השראה לעבודת יצירה פרי ידה.
תמי בחרה שיר קצר במיוחד:
אֲנִי לֹא עוֹשָׂה כְּלוּם אוֹ שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה כְּלוּם?
מָה אֲנִי בְּעֶצֶם עוֹשָׂה?
ברגע שקראתי אותו ידעתי שזה זה.
גדלתי בבית שכל הזמן עשו בו, למדו, יצרו ועבדו.
כשעזבתי את הבית לקח לי הרבה שנים ללמוד לעשות כלום והרבה יותר שנים להפסיק להתבייש בזה ולהגיד את זה.
הזמן הזה של "הכלום" הוא הרווח בו באים הרעיונות, בו דברים מתבשלים.
אני עדיין בתהליך של להיות במקום בו אני לא רוצה להשיג כלום, לא מוגדרת על פי מה שאני עושה, כי אני באמת לא עושה כלום ועושה המון כלום בו זמנית.
לאחר ששלחתי את אסופת השירים, תמי כתבה לי כך:
יצרתי בהשראת השיר מיד כשבחרתי אותו ובדיוק לפני כמה ימים חשבתי שרוצה להכין משהו חדש.
והנה היצירה הנוספת:
ראיון ופודקאסט עם תמי כשר
הבלוג מציג חלקים מהשיחה שלי עם תמי, ממליצה להמשיך ולהאזין לפודקאסט בו היא מפרטת על הבחירות שלה ועל היצירה. (הראיון המוקלט אינו זהה לראיון המוקלד)
איך הכרנו תמי ואני?
ישבת משמאלי בסדנא של חגית אזולאי רוזנס, סיפרת שאת אומנית, פסלית וציירת שמוכרת עבודות.
והתפעלתי מהעבודות שלך, מהכישרון שלך, מה"דודלינג" המטריף שיצרת על הדף כמו ניירות עיצוב עם תבנית שחוזרת על עצמה.
כנראה שנפגשנו קודם ביום האומנותי בתל אביב "יוצאות מהקווים" אבל לא הכרנו אחת את השניה.
חגית הכירה לנו את העולם של היומן והמיקס מדיה,הלהיבה אותנו והדביקה אותנו ב"חיידק".
תמי יוצרת מאז שהיא ילדה והיצירה ממלאת את עולמה.
הנה הסטודיו שלה:
מרחוק זה נראה כך:
את מאלו שיוצרות בחדר השינה? בפינת האוכל? בסלון? בלב הבית?
או שאת חייבת להכנס לתוך "בועה" בסטודיו על מנת ליצור?
הציגי את עצמך
אני תמי בת 51, אומנית, גרה בתל אביב בזוגיות וללא ילדים.
מורה מובטלת לקרמיקה. יש לי שתי אהבות גדולות - קרמיקה והוראה.
כל כמה שנים אני מנסה להמציא את היצירה שלי מחדש על ידי לימוד ועבודה בחומר אחר, במעבר בין ציור לפיסול ובין עבודות גדולות וקטנות.
לאורך השנים הצגתי במספר תערוכות יחיד של פיסול ולאחרונה אחד מיומני המסע שלי הוצג בתערוכת יומנים ויזואליים - זמן קורונה.
סיפור ניצחון
המחשבה הראשונה שלי היתה - לא מרגישה שיש לי כזה, לא מגדירה ככה כלום ואחרי כמה זמן הבנתי שזה לא הכל.
סיפור הצלחה מבחינתי זה האיש החמוץ שעובר מולי יומיום ואחרי שבועיים הוא סופסוף מחזיר לי חיוך, או מישהו שהצלחתי לגרום לו להתחיל ליצור או לחזור ליצור או ליצור בצורה חדשה, מישהו שפתאום רואה משהו בצורה אחרת בזכותי.
משהו יפה שגרמתי לאנשים לראות.
כל דבר כזה הוא סיפור הצלחה ויש לי המון כאלה.
זו עוד דרך שחיברה אותי לשיר שלך שבחרתי.
איך הגעת ליומן?
אני מציירת ומפסלת לסירוגין מאז שאני ילדה.
כל כמה שנים אני מאתגרת את עצמי מחדש במעבר ליצירה בחומרים שונים, בגדלים שונים.
לפני חמש שנים הרגשתי קצת תקועה, הרגשתי שקל לי מידי ושאני נמנעת מלהכנס לעומק ולהביע את עצמי ונשארת על פני השטח.
יוצרת עבודות יפות אבל לא מספיק עם עומק והתחלתי לחפש דרכים אחרות.
את חגית אזולאי רוזנס פגשתי באירוע שהיא ארגנה בתל אביב, הבנתי שזה מה שאני רוצה אבל לקח לי זמן להירשם לסדנה שלה כי פחדתי שמי יודע מה ייחשף....
את ואני נפגשנו בסדנה.
לא מיד נדלקתי על היומן, היה לי מאד קשה להפסיק ליצור בשביל "אחרים" "בשביל תערוכה או מכירה" וגם היום אני מוצאת את עצמי נשאבת למבט מבחוץ וצריכה לעצור ולהתחיל שוב בכניסה פנימה.
לפני כשנתיים חגית העלתה אתגר של יצירה כל יום במשך חודש ואז באמת "נלכדתי ברשת" והתחלתי לעבוד יומיום ולשתף בקבוצה.
מה החלום שלך?
החלום שלי לחזור להעמיס תרמיל קטן על הגב ולהמשיך לנדוד בעולם עד שימאס לנו.
בשנה האחרונה שבמהלכה טיילנו בחו"ל היומן היה צמוד אלי.
ציוד היצירה היה הפריט הכי חשוב בתרמיל והעדפתי לוותר על בגדים כדי שהתרמיל לא ישקול יותר משמונה קילו על מנת שיהיו איתי כל החומרים שקשורים ליומן.
היומן היה כמו הארד דיסק אליו הורדתי כל פעם את חוויות היום על מנת שיהיה לי מקום לחוויות חדשות.
היומן גם איפשר לי לגשר על הפער בין החוויות שאני חווה לבין מה שקורה בארץ, בהתחלה עם משבר בריאותי של אבי ובהמשך עם משבר הקורונה.
יצאנו לטייל בלי לדעת מתי נחזור.
נסענו למזרח.
התפטרתי מהעבודה שמאד אהבתי, ארזנו את הבית והשכרנו את הדירה שלנו.
חזרנו אחרי שנה בגלל אילוצי הקורונה, זה לא מה שתיכננו, לכן החלום עדיין פועם בי.
בחרי עבודה אחת שתרצי להציג:
בחרתי יצירה ישנה מהקורס של חגית, עבודה שאני מאד אוהבת, את הדמויות המשונות, את הצבעוניות, את הזהב.
אני אוהבת את המוזרות של הדמויות, קצת כמו חייזרים.
אני משתמשת הרבה בטכניקה של למרוח צבע עם שפכטל ולראות מה עולה מזה.
עצם העובדה שהיא עדיין מרגשת אותי אחרי כל כך הרבה שנים, זה אומר הכל.
תודה תמי שהסכמת לארח אותי, אני מודה שלא היה קל לשכנע אותך, אני מאד אוהבת את העבודות שלך.
תודה מירב, אני שמחה שהתעקשת, שמחתי לארח אותך, נהנתי מאד.
*בראיון תמי מספרת על תערוכת מכירה שנערכה ביוני 2021.
עוד על תמי כשר אפשר לקרוא בעמוד שלה בקהילת היוצרות.
נהנית? רוצה להשאר בעניינים, ולקבל עדכונים למייל בכל פעם שעולה ראיון חדש עם אומנית חדשה, מרתקת ומוכשרת?
