נוסעת לקיבוץ מגל לפגוש את ענבל בר שלום פלג
פרויקט 'אני באה אליכן' מורכב מפגישה שלי עם היוצרת, ראיון כתוב, פודקאסט, ויצירה אישית בעקבות שיר שלי. מזמינה אותך, הפעם, להכיר את ענבל.
במסגרת שיתוף הפעולה בפרוייקט 'אני באה אליכן' הזמנתי את ענבל לבחור שיר שכתבתי, שיהווה לה השראה לעבודת יצירה פרי ידה.
ענבל בחרה שני שירים אציג פה את השיר הראשון ובסוף הבלוג תמצאו את השיר השני:
בְּתוֹךְ הַסְּעָרָה
אֲנִי מְזַהָה בִּי שֶׁקֶט
קָטָן אֲבָל אֵיתָן
שֶׁקֶט שָׁקֵט,
כָּזֶה שֶׁלֹּא נִבְהַל
שֶׁיּוֹם אֶחָד עוֹד יִהְיֶה
הַגִּבּוֹר, הַמּוֹשִׁיעַ.
בֵּינְתַיִם הוּא
נָח בְּתוֹךְ גַּרְעִין פְּנִימִי
כְּמוֹ מֹשֶׁה בַּתֵּיבָה
בֵּין קְנֵי הַסּוּף.
היה לי קשה לבחור, רציתי לבחור את כל השירים, התחברתי לכל כך הרבה מהם, הרגשתי כאילו שאני כתבתי אותם, שהם מדברים אלי, משהו באותנטיות שלהם, בשאלות שמטרידות אותי ואני מניחה שעוד נשים מזדהות איתם.
השירים מאד נגעו לליבי ומצאתי את עצמי מקריאה אותם לאחיות שלי.
בסוף בחרתי שניים והיה לי קשה לוותר על כל אחד מהם.
ממש הזדהיתי עם השיר הזה. כי, גם כשאני בעיצומן של סערות, אני תמיד מזהה את השקט. את השלווה שבי . את שיווי המשקל. ועם כל הטלטלות שעברתי – אני מרגישה מאוד איתנה.
ראיון ופודקאסט עם ענבל בר-שלום פלג
הבלוג מציג חלקים מהשיחה שלי עם ענבל, ממליצה להמשיך ולהאזין לפודקאסט בו היא מפרטת על הבחירות שלה ועל היצירה. (הראיון המוקלט אינו זהה לראיון המוקלד)
איך הכרנו ענבל ואני?
לענבל הגעתי דרך המלצה של רקפת ברגר. ענבל שלחה לי מייל ואני שלחתי לה את ההזמנה שאני שולחת לכל יוצרת וכך היא כתבה לי: "וואו, אני מתרגשת פה כל כך. אפילו הדמעות מבצבצות להן. מתחברת למה שכתבת, לסיפור חייך (החלק הקטן שחשפת פה) לפרויקט הכל כך יפה שלך. אני כולי בציפייה לשירייך וליצירה שתבוא בעקבותיהם" וריגשה אותי בחזרה.
בחודשים האחרונים הייתי עסוקה והמפגש שלנו נדחה ונדחה אבל היא חיכתה בסבלנות ואיך אני אומרת... "ניסים קורים בדיוק בזמן הנכון" והנה בדיוק לפני כמה שבועות יצא לאור הספר שלה 'כל יום חתול' ומה יותר מתאים לראיין אותה לכבוד צאת ספרה לאוויר העולם כשהיא אוחזת ב"רך הנולד" בידיים אוהבות וגאות.
בראיון ענבל משתפת אותנו בפרוייקט שלקחה על עצמה, ליצור חתול כל יום במשך שנה שלמה עד לאריזת כל היצירות לספר מרגש מלא אהבה.
אני ענבל, בת 49. קודם כל אישה, ילדה, נשמה חופשית. שונאת שאומרים לי מה לעשות, מערערת תכופות על הקיים, שואלת שאלות, חוקרת ובודקת. מעולם לא הלכתי בזרם. החל מילדה קטנה שלא מוכנה שמלכת הכיתה תגיד לה מה לעשות, דרך נסיעה לטיול אחרי צבא לבד לבד – בעולם הגדול, גידול ילדים בחינוך ביתי ועוד.
גדלתי במשפחת אמנים, סבא צייר ואמא קרמיקאית, תמיד אהבתי ליצור אך לא ידעתי שבזה אעסוק.
בילדותי, בבוידם של ההורים, הקמתי לי כיתה קטנה בה לימדתי בובות או חברות שלי.
לימים הבנתי, שבעצם תמיד ידעתי שאעסוק בהוראה ובעבודה עם ילדים.
יש לי חשיבה עצמאית. אני נוהגת לגבש דעה לאחר מחשבה ולימוד של כל נושא. אני מתבוננת על העולם בעיניים חקרניות, מלאות פליאה, עם הרבה חמלה לאחר (לפעמים פחות מידי לעצמי), עם הרבה אהבת אדם ואהבה לכל דבר שיש בו צבע ודוגמא – בגדים, רהיטים, תכשיטים, ציורים.
משחר ילדותי אהבתי ליצור, גדלתי בבית עם אמא אמנית, והסטודיו שלה היה לביתי השני.
בגיל 12 חליתי במחלה עצבית שהתפרצה באחד ממשברי מלכת הכיתה שהיו לי, וזו היתה תפנית לא פשוטה ברצף חיי, מילדה רוקדת ומנגנת, הפכתי לילדה חולה, עם מחלה שידעו עליה רק מעט, ביקורים תכופים אצל רופאים וצריכת כדורים גדולה.
ספרי לנו סיפור ניצחון
עם הזמן למדתי לחיות עם המחלה ולראות בה גם טוב.
להבין שקיבלתי ממנה המון ושתכונות רבות שיש לי התחדדו בזכותה.
על אף שהמחלה מגבילה אותי בידיים – הלכתי ללמוד אמנות – כי פשוט לא יכולתי אחרת ואולי העיסוק בדבר הזה הוא אחד הניצחונות הגדולים שלי!
מה מוביל אותך ליצור?
אני מרגישה שהכאב מוביל אותי ליצירה. ממנו צומחים הצבעים והמילים, מונחים על הדף באותנטיות או מוטבעים אל החומר – הוא מכיל את הכל.
ביצירה אני יכולה להיות אני, בדיוק כפי שהנני, בלי כל ההגנות והמסכות שלעיתים אני עוטה.
הדבר הבלתי אמצעי הזה הוא שחרור ענק עבורי ואפיק לנתב רגשות, אהבות, מחשבות, רעיונות ועוד ועוד!!!
מה החלום שלך, בעולם שהכל אפשרי
החלום שלי הוא לטייל בעולם, ללמוד וללמד תוך כדי.
לפגוש אנשים על הדרך, לפגוש בתרבויות חדשות, להתמלא ולהפיץ טוב!
איך הגעת ליומן או איך הוא הגיע אלייך?
ליומן הגעתי לפני כארבע שנים, אחרי שעברתי גרידה להריון שמאוד מאוד רציתי. זה היה שבר גדול וגם הבנה שזהו, ההזדמנות להביא עוד ילד או ילדה לעולם, חלפה עברה לי.
זו היתה תקופה שהרגשתי שאני חייבת ללמוד משהו, משהו שיעזור לי לעבד את כל מה שעברתי.
אל היומן הויזואלי ורקפת הדר נחשפתי עוד שנים קודם לכן וחיכיתי לרגע המתאים ואז הוא הגיע.
מאז אני יוצרת ביומנים והם הולכים איתי לכל מקום.
מתוך העולם הזה גם נולד הספר שלי "כל יום חתול" וגם הפרויקט שלי הדהד אותו הרבה.
מה היומן בשבילך?
היומן עבורי הוא כותל.
הוא מקום להשפריץ את כל מה שיושב אצלי בבטן ובראש. בליל המחשבות, המילים והתחושות – מתלכדים לידי צורות, צבעים, היגדים ומשפטים.
הם מקבלים מימד ויזואלי ומשקפים לי הרבה מאוד בחזרה.
ספרי לנו משהו שאף אחד לא יודע עלייך
שנים חלמתי להיות רופאה. הייתי משחקת במשחקי דמיון שאני באה ומרפאה אנשים, במן סמכותיות כזאת אבל עם הרבה רוך וחמלה.
ועוד פרט אישי, לאמא שלי היו הרבה הריונות שהסתיימו באובדן, חלקם צלחו, אם לא כן – לא הייתי נולדת.
כשעברתי בעצמי את ענייני ההריון שלי, עם הגן של המחלה והגרידות החוזרות ונשנות, חשתי שזה עוד חוט המחבר בינינו. כמו בקונסטלציה משפחתית.
בחרי עבודה שלך וספרי לנו מדוע בחרת אותה
זו יצירה שיצרתי לא מזמן. את היומן הזה הקדשתי לאינותה של אמי. לחיים בלעדיה. או – איתה, קצת אחרת.
היינו מאוד קשורות אני ואמא, בחוטים רבים מספור.
בציור יצרתי את אמא ואותי במסקינטייפ – ככה אני יוצרת רבות מהדמויות שלי, יש בו – במסקינטייפ – משהו משחרר, אני יוצרת, כמו מפסלת – מחתיכות חתיכות של נייר, זה לא מחייב, אפשר לטעות וזה יהיה בסדר.
ביצירה אמא ובת נותנות יד, העולם מסביבן מאוד סוער, חוטים חוטים של רוח – סערה, החוטים הקושרים אותן זו לזו.
ואותה – או אותי, קשורה כל כך לדור הבא, הלא הם בני, וכמה קשה לי לשחרר אותם....
השיר השני שבחרה ענבל:
כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתִי מָה תִּרְצִי לִהְיוֹת
כְּשֶׁתִּהְיִי גְּדוֹלָה
אֲנִי עוֹנָה – אֲנִי בִּשְׁלַבֵּי הִתְפַּתְּחוּת,
מִתְגַּלֶּמֶת,
זוֹ עֲדַיִן חִידָה
כְּשֶׁאָגִיחַ אֵדַע.
ענבל מפרטת בפודקאסט מה גרם לה לבחור בשירים האלו.
שמחתי מאד להשתתף בבלוג שלך, לקרוא את השירים שלך, אפילו החמיא לי שרצית לראיין אותי.
אני אוהבת לראיין נשים מן השורה, אני מאמינה לכל אחת יש סיפור, לא צריך להיות מפורסמת בכדי לתת השראה לאחרות, שמחתי להכיר אותך מקרוב, להבין איך אפשר להתעלם ממגבלות ולהקשיב ללב.
עוד על ענבל בר-שלום פלג אפשר לקרוא בעמוד שלה בקהילת היוצרות.
נהנית? רוצה להשאר בעניינים, ולקבל עדכונים למייל בכל פעם שעולה ראיון חדש עם אומנית חדשה, מרתקת ומוכשרת?
