נוסעת לעמיקם לפגוש את רקפת הדר

פרויקט 'אני באה אליכן' מורכב מפגישה שלי עם היוצרת, ראיון כתוב, פודקאסט, ויצירה אישית בעקבות שיר שלי. מזמינה אותך, הפעם, להכיר את רקפת הדר.

במסגרת שיתוף הפעולה בפרוייקט 'אני באה אליכן' הזמנתי את רקפת לבחור שיר שכתבתי שיהווה לה השראה לעבודת יצירה פרי ידה, רקפת בחרה את השיר:

בלי אפידורל 

נוֹלַדְתִּי מֵחָדָשׁ 

קָשֶׁה הָיְתָה הַלֵּדָה הָזוּ 

וַאֲרֻכָּה... 

הָיִיתִי גַּם הָעֻבָּר הַהוֹפֵךְ לְתִינוֹק 

בְּמַסָּעוֹ אֶל אֲוִיר הָעוֹלָם 

וְגַם הַיּוֹלֶדֶת. 

מִצַּד אֶחָד דּוֹחֶפֶת 

מִצַּד שֵׁנִי נִמְחֶצֶת בַּתְּעָלָה.

זאת היצירה שרקפת יצרה בעקבות השיר:

איך ואיפה הכרנו רקפת ואני?

העבודות של רקפת הדר שהתנוססו בפייסבוק בשנת 2015 משכו את עיניי... ישר זיהיתי שמדובר בדפי יומן ויצירה במיקס מדיה. אז קראנו לזה art journaling, המונח 'יומן ויזואלי' עדיין לא היה נפוץ.

הייתי מבואסת לאחר שחגית אזולאי רוזנס עשתה רילוקיישן כי בזכותה הייתי בהיי כמה חודשים טובים (תרתי משמע). חיי היו עמוסים ודחוסים בימים ההם ולא הצלחתי למצוא רגע פנאי להרים טלפון לרקפת, לברר פרטים לגבי הקורס. ליאת בורודה רוזן תיווכה בינינו, לאחר שנרשמה לקורס 'מלוות דרך' הציעה לי להצטרף אליה וכך עשיתי.

סיימתי מחזור ראשון ומאז אני מצטרפת לקורסים של רקפת כל שנה.

השנה אלמד אצלה את 'תדר הצבע'. יצאתי איתה לשני טיולים קסומים בחו"ל. ללונדון יצאתי לבדי (בלי המשפחה) - זה היה טיול מכונן עבורי. השארתי מאחור בפעם הראשונה בן זוג וילדים וחברה מסחרית משפחתית שניהלתי ולא הצלחתי לשחרר במשך שנים ארוכות. טיילנו בשוק הפרחים, דפדפנו בספרים ישנים בחנויות יד שניה, סיירנו ברחובות מלאי גרפיטי ובמוזיאונים, שמחות ושיכורות ולא מיין. לדמנהור באיטליה נסעתי כי השילוב בין מדיטציה שהובילה הילה וקסלר לבין היומן של רקפת הדר נראה לי מושלם ואכן לא טעיתי. סיירנו בין אולמות המקדש שנחשב לאחד מפלאי עולם, כולו שקוע מתחת לאדמה, אוצר בתוכו ויטראז'ים מרהיבים, קירות ותקרות מצויירות עבודת יד ורצפות פסיפס. בכל טיול כזה התקבצו חבורת של בנות איכותיות שהפכו אחר כך לחברות טובות ולא בכדי. רקפת בעיניי היא אשת עסקים עם אג'נדה, יש לה היכולת להמציא את עצמה בכל פעם מחדש, היא לא נחה לרגע. אפשר ממש לראות את הרעיונות שקופצים אצלה בראש ללא הפסקה: קורסים, שיטות, בית ספר, טיולים לחו"ל, מסעות שמאניים, מועדון מנויים ועוד ועוד. אין לזה סוף וטוב שכך. למדתי ממך הרבה רקפת יקרה, ואני מודה לך על כך מעומק ליבי, נשים רבות חייבות לך תודה שהפגשת ביניהן והפכו לחברות טובות בזכות הקורסים והטיולים שלך. הקמת קהילת נשים מופלאה שיוצרת יחד. שילוב בין אהבה לבין יצירה. ומה אפשר לבקש יותר מזה?

ראיון ופודקאסט עם רקפת הדר

ראיינתי את רקפת ופה אני מעלה את עיקרי הדברים, ממליצה להמשיך ולהאזין לפודקאסט בו אנו משוחחות גם על היצירה עצמה.

ספרי לנו קצת על עצמך

בשנים האחרונות אני מגדירה את עצמי דרך השיטה הזו שאני מפתחת "שיטת יומן המסע הויזואלי". הכל התחיל לפני 7 שנים ומאז זה מתפתח כל הזמן, גדל, ומשנה כיוון, אני יכולה להגיד שזה די שואב אותי, יש לי קורסים והוצאתי ספר שמסביר על השיטה בעברית ובאנגלית. הפוקוס שלי הוא מאד על היצירה הזו, על מפעל החיים הזה. משהו שאני כל הזמן מקדמת, כל התשוקה שלי שם, זו ריצה למרחקים ארוכים, אבל זה גם מעייף.

באיזה שלב חשבת שהכל צריך להאסף לשיטה?

זה קרה עם המחזור הראשון, בהתחלה לימדתי בשביל הכייף, קבוצה מדהימה שהלכה איתי שנתיים, כשאף אחד עדיין לא הכיר אותי.לימדנו את היומן באותם ימים בארץ, רק אני וחגית אזולאי רוזאנס.היו לי 2-3 קבוצות, הביקוש גדל והבנתי שאין לי מספיק זמן ללמד את כל מי שרוצה להגיע אלי, היה לי ברור שאני צריכה להכשיר עוד נשים, להעביר את זה הלאה. שמתי לב שאני מבינה איך אני מלמדת, שיש לי שיטה ושאני יכולה ללמד אחרים איך ללמד. כשאמרתי לרקפת ברגר שאז היתה תלמידה שלי שאני מאד רוצה להקים בית ספר היא שמה לי מראה מול הפנים ואמרה קדימה, בואי אני אעזור לך. וכך יצא לדרך המחזור ראשון של מלוות דרך. מדהים איך זה התפתח בארץ והפך לדבר כל כך גדול. בעיני מלוות הדרך לא חייבות לפתוח סדנאות בקבוצות גדולות, מספיק שאת עובדת עם הנכדים שלך, עם הבת שלך, יש המון דרכים להעביר את זה הלאה. העבודה ביומן זה דרך תקשורת, בהודו למשל, ישבנו ויצרנו ביומן ואנשים התאספו סביבנו, במוזיאון בלונדון ציירנו ביומן וילדים הלכו לחנות וחזרו עם מחברת וצבעים התישבו לידנו וציירו ביחד איתנו.זה ממכר ומדביק בטח בעולם של היום שהוא יותר דיגיטלי וטכנולוגי, כשאנחנו רוב הזמן סביב המסכים.

מה היית מציינת כסיפור ניצחון?

יש לי המון רעיונות ואני חושבת כל הזמן לאן אפשר להתקדם. המועדון בעיני הוא ניצחון כייפי כזה, מה שהוא איפשר לאנשים בזמן הקורונה, אף אחד לא חשב שאפשר ללמד את היומן בזום. אני והמורות שאיתי, רקפת ברגר, איריס גל, ולי סקופ (הבת שלי) גילינו עוד דרך להגיע לקבוצת אנשים שעובדת בצורה מרגשת, הבאנו את היומן לקהל שכל כך היה זקוק לזה, נשים שלא יכולות לצאת מהבית, נשים בקבוצות סיכון, נשים חולות או בהחלמה, נשים שגרות בישובים רחוקים, אמהות שעובדות עם הילדים לידן.

איך הגעת ליומן?

הייתי בתקופה לא פשוטה, אמא שלי אובחנה כחולת סרטן. בדיוק סיימתי ללמוד טיפול באמנות והתחלתי לעבוד. הייתי בתקופה של חיפוש, הייתי בתחושה שמשהו חסר...הכל קיים, הכל טוב, ואני לא מבינה למה אני לא מבסוטה מהחיים, (הרבה תלמידות מגיעות אלי באותה תחושה). כשהייתי צעירה יצרתי המון ואפילו חלמתי ללכת לבצלאל, בגלל הלידות לא יצרתי הרבה שנים. היה לי קונפליקט בין עולם הטיפול שמשך אותי לבין עולם האמנות. היו איתי בלימודים בנות שמטפלות ולא נהנות מהאמנות והרגשתי אותו דבר. כשפגשתי בפעם הראשונה את היומן אצל החברה שלי, מעין מחברת שהיה בעצם ספר ישן שהיא הוציאה לו את הדפים ותפרה בתוכו דפים חדשים  - מיד התאהבתי!! זה רגע כזה שבדיעבד את מבינה שזה רגע מכונן. חזרתי הביתה, נכנסתי ליוטיוב, למדתי טכניקות והתחלתי לחפש ולחקור. עבדתי בלי הפסקה, חודשים...אני זוכרת שדי מהר הבנתי שאין אצל מי ללמוד בארץ, גם בחו"ל זה היה בחיתולים, אז עבדתי לבד. המצב של אמא שלי החמיר וביליתי איתה המון ביחד עם היומן. התחלתי להמציא דברים, שבאו מתוכי. חברות שלי שבאו לשבעה, ביקשו שאלמד אותן ושכנעו אותי לפתוח קורס וכך התחלתי.

מה מוביל אותך ליצור? 

אני חייבת להגיד שאני יוצרת בשביל ללמד. אני לא מגדירה את עצמי אמנית. יש לי תלמידות שכבר הציגו בתערוכות, אני עדיין לא הצגתי בתערוכה אחת אפילו, למרות שאני חושבת שהעבודות שלי ראויות להיות מוצגות בתערוכה אבל אין לי את הדרייב לקדם את זה. הדרייב שבאמת חזק אצלי, הוא ללמד. כשאני רוצה להעביר שיעור אני הולכת ויוצרת. הדרייב שלי הוא ליצור על מנת להעביר את זה הלאה. אז נוצרים לי הדברים הכי מיוחדים ומדהימים.אני יוצרת על מנת ליצור תהליכים פנימיים אצל אחרים. לפעמים זה מצריך עבודת חשיבה של שבוע שלם לשיעור אחד. כל שיעור זו עבודת יצירה.

ספרי לנו על חלום שלך

יש לי המון חלומות, כל הזמן. יש לי חלום חדש מאז הקורונה שעדיין לא סיפרתי לאף אחד – לצאת לטיול לבד כל פעם למשך חודש בחו"ל, וליצור בטבע, אותנטי, ללמד משם את היומן, בזום,  לשהות למשל חודש שלם בכפר באינדונזיה. או להעביר שיעור ציור מסין או יפן – היומנאית המטיילת. לטייל זה הדבר שאני הכי הכי אוהבת, עם אנשים, לבד ועם קבוצות, הוצאתי כמה קבוצות בכל שנה במשך השנים האחרונות. טיולים בשבילי זו חוויה, מעין ריסטארט למערכת. מבחינתי הייתי מטיילת חצי שנה מתוך כל שנה.

רקפת בחרה עבודה שהיא אוהבת מתוך יומן שלה, עבודה בעקבות חלום שחלמה, חלום יוצא דופן שהיא קראה לו "ממטיר הדגים".את הסיפור המלא על העבודה שבחרה תוכלו לשמוע בראיון המוקלט.

עוד על רקפת הדר אפשר לקרא בעמוד שלה בקהילת היוצרות. 

רוצה להשאר בעניינים? ולקבל עדכונים למייל בכל פעם שעולה ראיון חדש עם אומנית חדשה, מרתקת ומוכשרת? 

השאירי את פרטי המייל שלך פה ונשאר חברות 😊