פרויקט 'אני באה אליכן' מורכב מפגישה שלי עם היוצרת, ראיון כתוב, פודקאסט, ויצירה אישית בעקבות שיר שלי. מזמינה אותך, הפעם, להכיר אופירה אוריאל.
אופירה בחרה את השיר:
בעיני זה השיר הכי טוב שלך.
אני מאמינה שכל המציאות שלנו היא ניסית.
אני רוב הזמן לא זוכרת את זה.
שירים מצליחים להזכיר לי והשיר הזה שלך במיוחד.
שיר קצר ומקסים. מתומצת. מדויק. כמה שפחות מילים זה יותר חזק.
אם אני שמה לב אני כל הזמן רואה ניסים במציאות היומיומית. בעבודה שיצרתי בהשראת השיר הרגשתי שאני חייבת להניח את דג הזהב ואיצטרובל גדול כהמחשה למציאות ניסית.
הבלוג מציג חלקים מהשיחה שלי עם אופירה, ממליצה להמשיך ולהאזין לפודקאסט בו אופירה מפרטת על הבחירות שלה ועל היצירה. (הראיון המוקלט אינו זהה לראיון המוקלד)
אופירה ואני הכרנו בחלק ב' של קורס מנחות ביומן של רקפת הדר.
שתינו בוגרות המחזור ראשון, זה היה מזמן...
אופירה אומנית ותיקה שהתאהבה ביומן, כמו כולנו ❤
במהרה הפכה גם מנחה ביומן, נשות מודיעין נהנות אצלה בסטודיו, לא רק מהיצירה, גם מהנועם שיש באישה המוכשרת הזו.
היא מדברת בשקט ויש לה חיוך מיוחד במינו.
עשיתי אצלה סדנאות בזום בתקופת הקורונה, ומאד נהנתי.
אחת הסדנאות עסקה בחייה והגיגיה של אתי הילסום, יהודייה הולנדית שחיה באמסטרדם, שכתבה יומן אישי בזמן מלחמת העולם השניה ונספתה במחנה אושוויץ.
אופירה חוקרת אודותיה שנים רבות ויוצרת בהשראתה. בקרוב עולה התערוכה שתוצג בבית האמנים בתל אביב, הפתיחה ב24.6.21, כולכם מוזמנים.
אני אמנית, בעיקר מציירת.
לאורך השנים אני מקפצת מסגנון לסגנון ומעניין לעניין, סובלת ונהנית בו זמנית.
כרגע ביומן הויזואלי ובהכנות לתערוכת ציור בהשראת ולזכרה של אתי הילסום.
תושבת מודיעין, נשואה ואמא לשני סטודנטים.
גיליתי את היומן כשישבתי בהרצאה ומולי ישבה אישה ששירבטה ביומן קטן עם כל מיני צבעים. הצצתי ונפגעתי.
היומן בשבילי הוא מקום, כמו חדר משלי, שאני יכולה להביע בו מה שעובר עלי, לפעמים גם בעיניים עצומות.
בהתחלה, משלושת היומנים הראשונים שלי לא יכולתי להפרד, הייתי לוקחת אותם איתי לכל מקום...
אני אוהבת שאני יכולה ביומן לעבוד בכל טכניקה שבא לי וכל חומר שנמצא באיזור, בא בחשבון, היומן ידידותי לסביבה.
מאז ומתמיד האומנות מדברת אלי. לעיתים זה מאד מרגש אותי, אני יכולה לעמוד מול ציור ולבכות.
אני יוצרת ביומן גם בשל הקושי להתבטא באמצעים אחרים.
יש לי יומן כיס שתקופה מסויימת הוא היה בתיק שלי. יצרתי בו בנסיעות ברכבת, בתור לרופא ובכל מיני מקומות עד שהוא התמלא.
מודה אני כל בוקר שאני חיה, שמחה ועדיין שפויה.
אני שמה ביומן דברים סודיים שלי אבל לא בצורה מפורשת. וכך כל אחד יכול לפרש לעצמו את הציור. ואנשים מרגישים. הם רואים את הקושי, המורכבות והעומק שהיתה בי כשציירתי את הציור.
יש לי מלא חלומות, המעשי שבהם הוא שאני רוצה להרחיב את גידול הפרפרים אצלי במרפסת. זו חיית מחמד שאהובה עלי במיוחד.
ויש לי תערוכה בדרך...ואני מקווה שתעלה כמתוכנן בחודש יוני 2021
זו עבודה מאחד היומנים הראשונים שלי.
יצאה לי דמות של צב ויצאה עוד דמות עם כנפיים, מרחפת...
זה מאד התאים לתקופה, הבנתי שאני צריכה להתקרקע ושאני צריכה גם לעוף ובעיקר למצוא את האיזון בין שניהם.
אני אוהבת את העיסוק בניגודים.
זה מתח, שצד אחד מושך אותי וגם הצד שני, זה לא פשוט בשבילי.
בעיקר המתח בין לעוף בדמיון לבין להתקרקע.
עוד על אופירה אוריאל אפשר לקרוא בעמוד שלה בקהילת היוצרות.
נהנית? רוצה להשאר בעניינים, ולקבל עדכונים למייל בכל פעם שעולה ראיון חדש עם אומנית חדשה, מרתקת ומוכשרת?