נוסעת לכפר סבא, לפגוש את יפעת לביא
פרויקט 'אני באה אליכן' מורכב מפגישה שלי עם היוצרת, ראיון כתוב, פודקאסט, ויצירה אישית בעקבות שיר שלי. מזמינה אותך, הפעם, להכיר יפעת לביא.
במסגרת שיתוף הפעולה בפרוייקט 'אני באה אליכן' הזמנתי את יפעת לבחור שיר שכתבתי שיהווה לה השראה לעבודת יצירה פרי ידה.
יפעת בחרה את השיר:
אִמָּא שֶׁלִּי נִסְפְּגָה בִּי כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ
הִיא עֲדַיִן זוֹרַחַת בְּתוֹכִי
חַמָּה
מְחַבֶּקֶת
עוֹטֶפֶת
מְלַטֶּפֶת
אִמָּא שֶׁלִּי הִיא הַשֶּׁמֶשׁ הַזּוֹ
שֶׁתָּמִיד תָּמִיד זוֹרַחַת
בבֹּקֶר
מוּאֶרֶת וּמְאִירָה.
יֵשׁ סֵדֶר בַּיְּקוּם
שֶׁלִּי.
גַּם לְאַחַר שֶׁשָּׁקְעָה
גַּם עַכְשָׁו כְּשֶׁחָשׂוּךְ
אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהִיא שָׁם
אֶת כָּל מָה שֶׁסָּפַגְתִּי וְלֹא נִתַּן
לְהַסְבִּיר בְּמִלִּים
אִי אֶפְשָׁר לְאַבֵּד לְעוֹלָם.
מיד כשקראתי אותו התחברתי לשיר הזה ולמהות שלו.
אמא שלי נפטרה לפני כמעט 14 שנים והתירה חלל גדול מאד אחריה.
אני זוכרת, שאחרי שנפטרה, ממש יכולתי להבין עד כמה היא נספגה בי ועד כמה היא זורחת בתוכי.
אני לגמרי ראיתי את זה לפני, אבל הרבה יותר – אחרי.
אמא שלי היתה תאוות חיים, עם חיוך תמידי, שמחת חיים ורצון לעשות המון.
בשביל לא מעט אנשים בחייה היא היתה השמש, ולמרות סיפור חייה, שהיה ללא ספק מסע רצוף כאב והתמודדויות, היא היתה מוארת ומאירה.
גם החלק האחרון של השיר, מבטא תחושות שחוויתי לא מעט מאז שנפטרה.
אני יודעת שבזכותה ובזכות מה שספגתי ולמדתי ממנה, אני תמיד אמצא את הדרך להאיר לעצמי את קצה השביל ולהיות אופטימית גם כשקשה.
ראיון ופודקאסט עם יפעת לביא
ראיינתי את יפעת ופה אני מעלה את עיקרי הדברים, ממליצה להמשיך ולהאזין לפודקאסט בו יפעת מקריאה את השיר ואנחנו משוחחות על החיים. (הראיון המוקלט אינו זהה לראיון המוקלד)
איך ואיפה הכרנו יפעת ואני?
את יפעת פגשתי בפעם הראשונה בסדנא של חגית אזולאי רוזנס.
חגית חזרה לארץ לביקור וערכה 2 סדנאות לתלמידות שלה
ישבתי לידה בשולחן אבירים ארוך, היא הגיעה לסדנא עם מזוודונת מלאה חומרי יצירה.
במהלך הסדנא שלפה חותמות, שבלונות, צבעים מיוחדים, ופטפטה עם שירלי עמרני דנאי כל הערב על החומרים והטכניקות.
עקבתי אחריה בפייסבוק והתפעלתי מהעבודות שהעלתה.
באיזה שהוא שלב ראיתי תמונות מסדנאות בהולנד שנסעה לשבוע עם כמה חברות טובות, זה היה נראה כמו חלום, האמת... קינאתי... גם אני רציתי להיות שם, בחלום.
דרכנו הצטלבו ביומנים נודדים, היינו ב"קבוצה של השרון" ונפגשנו פנים אל פנים במסיבת הסיום.
פגשתי בחורה חייכנית ומלאת חיים עם המון ידע בתחום.
היא מהדור הראשון של התלמידות וממשיכה ללמוד כל הזמן.
מי את – ספרי לנו קצת עלייך
אני יפעת, גרה בכפר סבא, נשואה לעירד, אנחנו יחד כבר מעל 26 שנים, אמא לדקל, רותם וגפן.
אני מנחה קורסים וסדנאות בתחום של מיקסד מדיה ועבודה ביומן ויזואלי ואוהבת את זה מאד.
יש לי סטודיו חדש בכפר סבא ובימי הקורונה נאלצתי ללמד גם ב"זום" ולמרות החששות, היו לא מעט הפתעות נעימות מהכיוון הזה.
במקור אני סטטיסטיקאית, בעלת תואר שני ואפילו דוקטורט...
עבדתי הרבה שנים בהייטק בתפקידים שונים ובתפקידי האחרון הייתי כפופה למנכ"ל החברה וניהלתי צוות של 12 איש.
חוצמזה... אני מאד אוהבת לראות סרטים או סדרות טובות, ללכת לים, להיפגש עם חברות, לבלות עם עירד, לעשות ספורט, לבשל ולאפות.
אני מאד אוהבת מוזיקה ולרקוד, כנראה שזה חלק מהדיל כשאבא מברזיל.
שניים מהאחים שלי – אחי הגדול ואחותי הקטנה, מתגוררים כרגע בחו"ל ואחותי הגדולה מתגוררת בצפון, בשמשית, אבא שלי עבר לגור בדיור מוגן בכפר סבא על מנת להיות קרוב, במקור אנחנו מעפולה.
אני והיומן
את היומן הכרתי ממש ממש במקרה.
קצת אחרי שסיימתי את הדוקטורט שלי, חברה שלחה לי קישור לפוסט של חגית אזולאי-רוזנס שמספר על קורס חדש שהיא פותחת למחרת... היות ומאד התחשק לי ליצור ולעשות משהו שלא דורש ממני שום דבר אלא רק להגיע, נרשמתי לקורס.
חגית פיזרה סביבה אור גדול ותשוקה עצומה לדבר הזה שנקרא אומנות ובפרט ליומן.
היא לימדה אותנו טכניקות רבות, הכירה לנו חומרים שונים ולימדה על המון אומנים מיוחדים מאד אחריהם עקבה או עבדה בהשראתם.
החוק היחיד היה שאין חוקים! התמקדות במשחק, בחוויה, בהתנסות, בצבעים ובתחושות.
התוצר הסופי לא היה במרכז אלא התהליך.
מיותר לציין שכשהקורס הסתיים המשכתי לעוד אחד ועוד אחד... עד שחגית עשתה רילוקיישן ועברה לגור בארה"ב.
מאז כבר שבע שנים, אני לא מפסיקה ללמוד ולהתחדש – אצל המון מורות אחרות בארץ ובעולם.
היומן בשבילי הוא סוג של בית.
סוג של כתף חמה להישען עליה כשצריך וגם חבר שעוזר לי להביע את מה שאני רוצה לומר ותמיד יבין אותי לא משנה מה אגיד... למדתי בזכותו הרבה על עצמי.
אני חושבת שגם השתניתי בזכותו לא מעט.
גדלתי איתו ולתוכו.
מה מוביל אותך ליצור?
כל דבר כמעט היום מהווה עבורי השראה.
שלכת, שיר, ספר שקראתי, דמות מסוימת – בין אם מבין מקורביי או מאנשים זרים לי.
תהליכים שאני עוברת, חוויות חיים, מקומות שמבקרת בהם.
כשאני מחפשת שקט – אני תמיד שמחה ליצור.
גם במפגשי חברות אני מאד אוהבת ליצור ולשלב בין שני דברים שאני מאד אוהבת – חברות ואומנות.
ספרי סיפור ניצחון
אני חושבת שסיפור הניצחון שלי הוא בכלל עצם העובדה שאני כאן.
שאני מתפקדת ושאני בריאה, טפו טפו טפו.
עברתי רצף של יותר מעשר שנים מאד לא פשוטות, אשר כללו אבדן של אנשים יקרים לי מאד, התמודדות שלי עם מחלת הסרטן - פעמיים, ולא פחות מאתגר, ליווי של אנשים קרובים מאד בעת שהתמודדו עם המחלה.
אופן ההתמודדות שלי עם כל מה שחוויתי, והיכולת להמשיך ולהדליק לעצמי פנסים שיאירו את החושך, הם את אלה אני מגדירה כסיפור הניצחון שלי.
ספרי משהו שאף אחד לא יודע עלייך
חחח... אני אוכלת פרוסת לחם עם שוקולד ושמה מעל גבינה צהובה.
ספרי על חלום שלך
החלום שלי הוא להישאר בבריאות טובה ואיתנה ולהצליח לראות את הילדים שלי גדלים להיות אנשים מופלאים כפי שאני חושבת שיהיו...
הייתי שמחה להמשיך ליצור ולתת לאומנות יותר ויותר מקום בחיי, ככל שהילדים גדלים.
שתפי אותנו ביומן אחד מיוחד שלך
אני חושבת שיומן מאד מיוחד שלי הוא היומן השני שלי. לא הראשון.
עשיתי את מרביתו כשהייתי בקורס של חגית ובעיני לאחר שהייתי בהכרות יותר טובה עם היומן ועם החומרים שעבדנו איתם.
הצלחתי להביא לידי ביטוי הרבה יותר טוב את מה שרציתי וגם להרגיש שביעות רצון מהעבודות שלי.
בחרי עבודה אחת מיומן שלך
אני בוחרת בעבודה שלי שקראתי לה "האישה בזהב".
עבודה זו נוצרה בהשראת עבודתו המפורסמת של גוסטב קלימט בשם זה.
בחרתי אותה משום שעברו כמה שנים מאז שעשיתי אותה ועדיין אני נפעמת לפגוש בה בכל פעם שמסתכלת עליה.
נהניתי מאד ליצור אותה.
וגם, משום שהיא זכתה לציון לשבח בתערוכה וירטואלית שהשתתפתי בה בשנה שעברה.
תודה לך יפעת שאירחת אותי.
מירבי יקרה ומוכשרת כל כך!! השירים שלך משגעים, נוגעים, מרגשים...
תודה על הזכות ועל המפגש המיוחד אתך. היה לי כבוד לעבוד בהשראת השיר שלך, שכאילו נכתב עבורי ♥️ המסע שלך הוא המסע של כולנו ואני עוקבת אחרי הראיונות ומאזינה להם בהנאה מרובה!! יישר כח
עוד על יפעת לביא אפשר לקרוא בעמוד שלה בקהילת היוצרות.
