נוסעת לבנימינה, לפגוש את אביטל בר און איזקוב

פרויקט 'אני באה אליכן' מורכב מפגישה שלי עם היוצרת, ראיון כתוב, פודקאסט, ויצירה אישית בעקבות שיר שלי. מזמינה אותך, הפעם, להכיר את אביטל.

במסגרת שיתוף הפעולה בפרוייקט 'אני באה אליכן' הזמנתי את אביטל לבחור שיר שכתבתי שיהווה לה השראה לעבודת יצירה פרי ידה.

אביטל בחרה את השיר:

בְּבוֹאֵךְ פָּתַחְתְּ סֶדֶק בַּדֶּלֶת 

נָתַתְּ לִי יָד 

חַדְרִי כְּבָר לֹא חָשׁוּךְ 

הָאוֹר הַקְּטַנְטַן בְּיוֹתֵר מֵאִיר אֶת 

הַחֹשֶׁךְ הַגָּדוֹל, 

מְנַצֵּחַ אוֹתוֹ.

לפני הרבה שנים, כשרק הכרתי את בעלי וגרנו בדירה קטנה וחמודה בתל- אביב, היה רגע שאני זוכרת עד היום, רגע שהוא בין שינה לערות שבו ראיתי דימוי של אור שבוקע מתוך סדק צר בדלת.

הדימוי היה מאוד ברור ונקי כמעט גרפי והבנתי שאחרי הרבה זמן של חוסר שקט נפתחה לי דלת.

קניתי 3 קנבסים קטנים וציירתי 3 שלבים של אור בוקע מסדק בחלל שחור. לקח לי הרבה זמן לדייק את הציורים, לקנות את הצבע הנכון ולדייק את ציור הקווים הפשוטים ששרטטתי.   

אבל הרגשתי שזה ציור שחשוב לי להתעקש עליו. 

באותה תקופה עבדתי בעיצוב פנים והאמנות שהתקיימה תמיד במקביל לעיצוב קראה לי. 

פינטזתי על פרוייקטים אמנותיים/עיצוביים אבל שגרת החיים לא אפשרה לי לקחת צעד משמעותי בתחום האמנות. 

כיום אני יכולה להבין שבניתי את עצמי לאט לאט שכבה אחרי שכבה והכנתי את עצמי ליום בו אהיה מוכנה ליצור והלתפרנס מהאמנות שלי. 

תהליך שלקח הרבה מאוד שנים, אפשר לומר מגיל 17.

ראיון ופודקאסט עם אביטל בר און איזקוב 

הבלוג מציג חלקים מהשיחה שלי עם אביטל, ממליצה להמשיך ולהאזין לפודקאסט בו היא מפרטת על הבחירות שלה ועל היצירה. (הראיון המוקלט אינו זהה לראיון המוקלד)

איך הכרנו אביטל ואני?

מאי 2017, נרשמת לסדנת צילום בסמארטפון אביטל לאחר שעקבתי אחריה בפייסבוק זמן רב, כבשה את ליבי תמונה אחת מיוחדת של פרח "סבא" מול שמיים כחולים, 

יש עין יוצאת דופן לאישה הזו, כישרון טבעי, היא מנציחה רגעים בפריים אחד שמחייבים אותי לעצור ולחקור מה צולם שם... איפה ההתרחשות... אומנות לשמה.

ואומנות הקולאז' שהיא מביאה לעולם היא יוצאת דופן, מלאת תשוקה ואינטלגנציה, דיוק במיקומים ובחירות גאוניות.

נחזור רגע לסדנא שנרשמתי... היו נרשמות נוספות שביטלו ברגע האחרון ונותרתי לבדי, אביטל החליטה לקיים את הסדנא בכל זאת (איזו נדיבות) וכך זכיתי ל-3 שיעורים פרטיים בבנימינה בסטודיו המהמם שלה, כולל מסיבת סיום בפלורנטין בתל אביב, הסתובבנו שתינו בדרום העיר, מתפעלות, צוחקות, ומצלמות כמובן. המון מצלמות. היה כייף חיים איתה.

הציגי את עצמך

היי, שמי אביטל, נשואה לגיל כבר המון, המון שנים ולעיתים גם עובדת בשיתוף פעולה איתו על פרוייקטים שונים תחת השם סטודיו Zonga, שזה קיצור שמות בנותיי המקסימות, זהר ונגה. 

אוהבת את ג'ק הכלב הנוכחי ואת החתולים המקסימים שלנו. 

למדתי תולדות האמנות וספרות צרפתית, 2 תחומים שאני מאוד אוהבת ונתנו לי הרבה השראה וידע.

עבדתי הרבה שנים בתור מעצבת פנים ובמיוחד עיצוב חנויות. 

אם הייתי צריכה לבחור מילה אחת שתתאר אותי ואת האמנות שלי, הייתי בוחרת במילה - " קולאז' ". 

גוף העבודות שלי הוא "קולאז'" של טכניקות, חומרים ודיסציפלינות: קולאז', אסמבלאג', צילום, וידאו, מיצב, אמנות השתתפותית, רקמה, שימוש ברדי מייד, ועוד. כך גם עובדת המחשבה שלי, נעה מדבר לדבר, מפנטזת על פרויקט אחד ולמחרת מתלהבת מרעיון חדש. 

אפילו במטלות הבית אני פועלת ככה, כמו קולאז'...מתחילה מדבר אחד, ממשיכה לאחר וחוזרת לראשון. 

בתחילת דרכי האמנותית, התחלתי עם קולאז'ים, קולאז' של נייר מעיתונים, מגזינים וספרים. במקביל צילמתי, כי זו תשוקה ואהבה גדולה שלי, אבל בעיקר יצרתי קולאז'ים. לימדתי את עצמי להתרכז ולהתעמק בדבר אחד למרות הפיתוי להתחיל בכל פעם פרוייקט אחר או קולאז' חדש. 

עבדתי שנים רבות בעיקר על קולאז'ים ובחרתי לעבוד עם אותם חומרי גלם כדי לא להתפזר. 

זה בעיני נפלא ועדיין מלהיב אותי גם כיום, אחרי יותר מעשור שאני יוצרת ומלמדת קולאז', לראות איזה עולמות נפלאים אפשר ליצור רק עם כמה גזירי נייר. 

לא במקרה החלטתי לקרוא לקורסים שאני מעבירה כבר 4 שנים "מעבדת קולאז'". 

כיום אני כבר מכירה את עצמי יותר טוב ואני יודעת לחלק את הזמן בין הקולאז', הצילום והוידאו. 

כל טכניקה ממלאת אצלי צורך אחר ומאפשרת להביא את עצמי לידי ביטוי בצורה שונה.

סיפור ניצחון ומה מוביל אותך ליצור? 

מגיל צעיר הייתה בי תשוקה וחיבור לאמנות ולעיצוב. 

בכל גיל השראה והתשוקה ליצירה הגיעה ממקורות שונים בהתאם לתחום שהעסיק אותי ולסביבה בה חייתי. 

ההורים שלי, באופן שבה חיו, העבירו לנו מסר להתעניין במה שקורה סביבנו, לשאול שאלות ולהתבונן ובגלל שעברנו פעמים רבות ממדינה למדינה נחשפנו לתרבויות ושפות שונות. אם הלכנו לכנסייה קראנו קצת היסטוריה עליה, אם הייתה תערוכה מעניינת נסענו אליה גם אם זה במרחק נסיעה. אם היתה הופעת באלט הלכנו אליה. 

לא קיבלנו הרצאות על אמנות או מוסיקה או כל דבר אחר, אבל החשיפה לעולם עשיר של תכנים ומראות גירו את הדימיון והתשוקה לידע והבנה מעמיקה של נושאים מסויימים. 

אני תמיד שמחה ששואלים אותי שאלות באופן שעוד לא נשאלתי, זה מאפשר לי לחשוב לרגע ולהבין את עצמי בצורה חדשה או שונה. 

אז התשובה לשאלה שלך "מה מוביל אותך ליצור" היא בעצם, המסר שקיבלתי מהורי, להתעניין, להתבונן, ללמוד ולהעשיר את עצמי. זה default שמובנה אצלי מגיל צעיר ואח"כ בכל שלב נטמעו בי עוד שכבות של ידע, ותשוקה. אצל מישהו אחר זה היה מתורגם אולי ליצירתיות מחשבתית בתחומי פיזיקה, דוקטורט בהיסטוריה או כל תחום אחר, אצלי זה מתורגם לאמנות פלסטית, לעיצוב וצילום.

מה החלום שלך?                              

להוציא לפועל או לסיים פרוייקטים אמנותיים - תיעודיים ומייצבים שחלקם עדיין רק על הנייר וחלקם כבר בשלב זה או אחר של עבודה. 

ישנם רגעים שאני מרגישה שהנה...החלום הופך למציאות אבל אז הוא חומק ממני….אני מאמינה שלפחות חלק מהפרוייקטים יצאו לפועל. 

זה מסוג עבודות שאני ממש מתלהבת מהם. 

בדרך כלל הם כוללים שילוב של מדיות: צילום, אסמבלאז' (שזה בעצם קולאז' בתלת מימד) ראיונות ועוד. 

לשאלתך על ניצחונות...בשנת 2013 חלום אחד כזה התגשם ויצרתי מיצב בשם "טעם של זיכרון" שנעשה בשיתוף פעולה עם שפית קונדיטורית בשם אפרת זהר לבקוביץ, עבודה שעסקה בזיכרונות הילדות שלי בהקשר של פטיסרי והזמן שמתעתע בזיכרונות האלה. 

ספרי לנו משהו שאף אחד לא יודע עלייך

זאת באמת שאלה טובה...אף אחד זו הגדרה רחבה, כי אני פטפטנית גדולה ופשוט אין כזה דבר אף אחד ...אבל למי שלא מכיר אותי אני יכולה לספר שאני חובבת גדולה של סרטי ריגול ופעולה. החל מהסגנון הרדוד יותר סטייל 007 ליותר טובים Bourne Identity ו , Mission Impossible עם השווה מכולם טום קרוז. ראיתי לפחות פעמיים את כל אחד מהסרטים האלה ובהנאה רבה . למזלי יש לי במהלך השנים חברות שבדיוק כמוני לא מפספסות הזדמנות ללכת לקולנוע עם פופ קרון וקולה לקראות קצת מתח טוב. 

בחרי עבודה אחת שלך וספרי לנו למה בחרת דווקא אותה 

"אדם וחוה"

הקולאז' הזה מסמל במובן מסוים את סופה של תקופה אחת ואת תחילתה של תקופה חדשה... ואולי הכי מדויק לומר שהוא מסמל את הקבלה של תהליכי שינוי בחיים וביצירה כאחד. 

שנים רבות עבדתי בעיקר על נייר עיתון. הייתי עוברת על הגלריה או המוסף הספרותי של הארץ ומוצאת דימוי או משפט שהתחברתי אליו, ומשם מתחילה ליצור. 

בדרך כלל עבודות מאוד אישיות הקשורות לזיכרונות ילדותי ולהתמודדות עם האבל לאחר מותו של אבי. 

העבודות עסקו בחוויות שלי כאישה, כאמא, כבת של... והרגשתי שהן נוגעות גם בתחושות אוניברסליות של נשים אחרות. לאחר כמה שנים במקביל לעבודה עם קולאז' התחלתי לעבוד וליצור יותר באינטנסיביות עם צילום ווידאו . 

אם הקולאז' היה עד אז יותר מרכזי, הוא קיבל מקום חדש. 

גם העיסוק בדימוי הנשי שהעסיק אותי עד אז כבר לא היה רלוונטי כבעבר והיה לי פתאום צורך לבחון נושא גברי למדי: זקנים מתוך הצורך הזה נולד #whybeardproject . פרוייקט צילום ווידאו שעליו עבדתי בשיתוף עם הצלמת נפלאה שמאז הפכה גם לחברה טובה, מאיה חבקין. 

נתנו במה לגברים לדבר איתנו על הסיבות שבגללם גידלו זקנים ואנחנו מצידנו בחנו מה המשמעות עבורנו לעסוק בדימוי הגברי. דבר שהיה חדש לשתינו. 

אם אחזור רגע לבחירת העבודה של "אדם וחווה" אני חושבת שהיא מסכמת את המעבר הזה, לחווה יש גוף של גבר ולאדם ראש של ספק אישה, ספק אנדרוגינוס. 

את העבודה הזאת התחלתי לפני כמה שנים וכשחזרתי אליה להפתעתי (רק עכשיו כשבדקתי את התאריכים האסימון ירד…) בערך בתקופה שבה עבדנו על פרוייקט הזקנים. 

רציתי מאוד לחזור לעבוד על עיתונים כבעבר, לצקת בהם תכנים עמוקים ואישיים אבל זה לא קרה. זאת היתה כמעט העבודה האחרונה שלי בסגנון הזה . זה כמו רצון לחזור לנק' מסוימת בזמן …לקסם מסוים שהיה. 

עברתי הלאה. הבנתי שאני במקום אחר בחיים, ביצירה. מקום חדש, שונה, שאהבתי לא פחות. התחלתי בעצם בפאזה חדשה של פרוייקטים בצילום או וידאו וקולאז'ים בסגנון אחר, משוחררים מהאבל על אבי ומהעיסוק האינטנסיבי בצד הנשי.

אני מודה שבהתחלה כשהצעת לי לשתף איתך פעולה לא כל כך רציתי, אני מאד מודה לך, ממש נהנתי, היה לי כייף ואין ספק שלא הייתי מגיעה למה שהגעתי לולא השיר שלך והחיבור המחודש ליצירה שלי מלפני שנים רבות כל כך.

מאד שמחתי לחזור לסטודיו המהמם שלך אביטל ולהפגש שוב, היה כייף.

עוד על אביטל  בר און איזקוב אפשר לקרוא בעמוד שלה בקהילת היוצרות.

נהנית? רוצה להשאר בעניינים, ולקבל עדכונים למייל בכל פעם שעולה ראיון חדש עם אומנית חדשה, מרתקת ומוכשרת? 

השאירי את פרטי המייל שלך פה ונשאר חברות 😊